בית העירייה של בלפסט

בית העירייה של בלפסט, הבולט בגודלו וביופיו במרכז העיר, הוא מוזיאון חי המספר את סיפור התפתחותה של העיר.

הבניין, שנבנה בשנת 1906 בעלות השווה לכ‑128 מיליון ליש"ט של היום, מעיד על תקופת הזהב התעשייתית של בלפסט. מה שהופך אותו למרתק עוד יותר הוא הקשר שלו לטיטאניק – ראש העיר ויליאם פירי, שהיה גם מנהל המספנה Harland & Wolff, השתמש באותם בעלי מלאכה מוכשרים בשני הפרויקטים. כשמתהלכים בבניין אפשר לדמיין כיצד נראו עבודות הפנים של הטיטאניק.

בקומה הראשונה מוצגת תערוכה חינמית בת 16 חדרים המראה היבטים שונים של ההיסטוריה והתרבות של בלפסט. למרות שכל חדר מציע הצצה מעניינת לתחום אחר – ממורשת תעשייתית ועד להתפתחויות פוליטיות – התערוכה מרגישה מעט מקוטעת, וכל חדר עומד בפני להתאחד לסיפור אחד כללי. עם זאת, הדבר אינו מוריד מערכם של המוצגים. במיוחד ריתק אותי החדר המוקדש לשפה ולדיאלקט המיוחדים של בלפסט, שמציע תובנות מרתקות על ההגייה והתחביר המקומיים. המוצגים האינטראקטיביים, עם טאבלטים למבקרים, מוסיפים נופך מודרני לחוויה.

מבין האלמנטים הזכורים ביותר היו חלונות הוויטראז' המדהימים. למרות שלא לקחנו סיור מודרך בקומות העליונות, החלונות שנראים מהקומה הראשונה מרשימים בפני עצמם. שניים מהם תפסו את תשומת ליבי: חלון שביתת הסוורים וחלון הרעב, כל אחד מספר סיפור עוצמתי על העבר של בלפסט.

בעוד שהיה לי קשה להבין את ההיסטוריה המורכבת של בלפסט וצפון אירלנד מהתערוכה בלבד, כל חדר מספק תובנות חשובות על היבטים מסוימים של העבר וההווה של העיר. נראה שאוצרי התערוכה רצו להציע מעין ״חלונות הצצה״ לרגעים שונים והביטים שונים של העיר.

מה שמיוחד בבית העירייה הוא האיזון שהוא בין תפקידו כבניין ציבורי פעיל לבין היותו אטרקציה תיירותית. גם כאשר תיירים הסתובבו בחללי התצוגה, היה אפשר לראות עובדי עירייה מקומיים עוסקים בעבודתם היומיומית, מה שהעניק לבניין תחושה חיה ורלוונטית ולא רק של מונומנט היסטורי.

השטחים סביב הבניין מתוחזקים ללא דופי ומציגים אנדרטאות ופסלים שונים. גן הזיכרון לטיטאניק מרגש במיוחד, והוא מציין את שמותיהם של 1,512 קורבנות האסון. בשטחים יש גם אוסף מרשים של פסלים המוקדשים לדמויות היסטוריות ואירועים שונים.

טיפים:

• התערוכה חינמית ופתוחה מדי יום (שני–שישי 09:30–17:00, סופי שבוע 10:00–17:00).

• אף שלא השתתפנו, יש סיורים מודרכים מספר פעמים ביום.

• הקומה הראשונה נגישה לחלוטין.

• יש חנות מתנות ובית קפה (The Bobbin) למי שצריך הפסקה.

• הקדישו לפחות 1–2 שעות כדי לחקור כראוי את התערוכה והשטחים החיצוניים.