הגטו היהודי ברומא - מסע בין העבר להווה

הגטו היהודי ברומא הוא אחד המקומות המרגשים והמרתקים ביותר בעיר, עם היסטוריה של למעלה מ-2,000 שנה, שכן הקהילה היהודית ברומא היא הקהילה היהודית הוותיקה ביותר באירופה.

הגטו הוקם בשנת 1555 על ידי האפיפיור פאול הרביעי, שהוציא צו אפיפיורי בשם "Cum Nimis Absurdum" ("אבסורדי מדי"). הצו קבע שזה אבסורד שיהודים חיים במעורב עם נוצרים, ולכן הוקם גטו סגור בו חויבו כל יהודי רומא לגור. הגטו היה מוקף בחומות עם שני שערים שננעלו בלילה, ועל היהודים נאסר לעזוב אותו אחרי השקיעה.

הגטו נבנה באזור בעייתי מאוד של רומא: נמוך, רטוב וחשוף להצפות חוזרות ונשנות של נהר הטיבר הסמוך. רק בשנת 1870, עם איחוד איטליה ובהחלטת המלך ויקטור עמנואל השני, הוסרו החומות והיהודים קיבלו זכויות שוות כאזרחי איטליה.

תיאטרון מצ'לו (Teatro di Marcello)

התיאטרון העתיק נבנה על ידי יוליוס קיסר והושלם בשנת 13 לפני הספירה על ידי הקיסר אוגוסטוס. הוא עתיק בכמאה שנה מהקולוסיאום. במאה ה-18 המבנה עבר למשפחת אורסיני שהמשיכה לגור בו עד המאה ה-20. כיום התיאטרון מחולק למשרדים ודירות.

אכסדרת (שדרת עמודים) אוקטביה (Portico di Ottavia)

הפורטיקו נבנה ככל הנראה בשנת 27 לפנה״ס על ידי הקיסר אוגוסטוס לזכרה של אחותו אוקטביה, על יסוד מקדש קדום יותר לאלים יופיטר ויונו. המקום שימש כמקדש וספריה, וכאן גם החלו טיטוס ואספסינוס את צעדת הניצחון על יהודה בשנת 71 לספירה, לאחר הניצחון בירושלים.

בימי הביניים שימש המבנה כשוק דגים, שפעל במקום עד המאה ה-19.

ה-16 באוקטובר 1943 - גירוש יהודי רומא לאושוויץ

ברחבה הסמוכה התרחש אחד האירועים הטרגיים בהסטוריה של יהודי רומא. על אף שיתוף הפעולה של מוסוליני עם היטלר, ועל אף שהכריז על חוקי גזע מפלים, הוא סירב לשלוח את יהודי איטליה למחנות ההשמדה בגרמניה. לאחר שאיטליה נכנעה בפני בעלות הברית, בקיץ 1943, פלשו הגרמנים לאיטליה והחלו בביצוע הפיתרון הסופי של היהודים - שמשמעותו שילוח יהודי איטליה להשמדה. באוקטובר 1943 החלו אקציות ברחבי איטליה, וב-16 באוקטובר צרו כוחות ביטחון גרמניים על הגטו היהודי, עצרו את היהודים ושלחו אותם לאושוויץ.

פיאצה מטיי ומזרקת הצבים

פיאצה מטיי נקראה על שם משפחת האצולה מטיי, מהמשפחות המשפיעות ביותר ברומא. במרכז הפיאצה עומדת מזרקה מיוחדת, שנבנתה בין השנים 1581-1584 על ידי תדיאו לנדיני לפי תכנון של יעקובו דלה פורטה. הצבים נוספו למזרקה מאוחר יותר, בשנת 1658 כדי להחליף את הדולפינים המקוריים שנגנבו.

המזרקה היתה אמורה לקום בפיאצה ג׳ודאה, בתוך הגטו היהודי, אולם משפחת מטיי הפעילה את השפעתה והעבירה אותה לכיכר ״שלהם״, מחוץ לגטו.

חנות העוגות הגבינה של בוציונה

ברחוב ויה דל פורטיקו דאוטביה יש מאפייה קטנה שמנוהלת על ידי נשים שמכינות עוגות גבינה מדהימות, וקינוח שהן קוראות לו ״פיצה יהודית״, שאין לו שום קשר לפיצה. זה מאפה פירות יבשים מפתיע ומעולה.

בית הכנסת הגדול (Tempio Maggiore)

בית הכנסת עוצב על ידי וינצ'נצו קוסטה ואוסוולדו ארמני ונבנה בין 1901-1904 על גדות הטיבר, מול הגטו לשעבר. הכיפה הריבועית המיוחדת של בית הכנסת הגדול בולטת באופק רומא.

ב-13 באפריל 1986, האפיפיור יוחנן פאולוס השני ערך ביקור בלתי צפוי בבית הכנסת הגדול. זה היה הביקור הראשון הידוע של אפיפיור בבית כנסת מאז ההיסטוריה המוקדמת של הכנסייה הקתולית.

אבני זיכרון

כשצועדים ברחובות הגטו היהודי, תראו את ה"אבני הנגף" של האמן הגרמני גונטר דמניג - לוחות קטנים שקבועים ברצפה ומנציחות את קורבנות השואה. מעל ל-100 אלף אבנים כאלה כבר הונחו ברחבי אירופה.

הגטו היהודי של היום הוא שכונה חיה ותוססת עם מסעדות מצוינות, תיירות פעילה וקהילה יהודית מתפקדת - מקום שבו העבר והווה מתמזגים באופן מרגש וייחודי.