מרכז המבקרים על שם משה נובומייסקי

מרכז המבקרים הזה הוא דוגמה לכך שאתר יכול להיות גם חשוב ומרתק וגם שיהיה לו צד בעייתי מבחינת התכנים שהוא מציג. אז בואו נתחיל עם כל הצדדים החיוביים:

נובומייסקי היה יזם ציוני שנולד בסיביר ומראשית המאה ה-20 חלם להפריח את אזור ים המלח. לאחר קשיים עצומים הוא פיתח שיטה לכריית מינרלים והקים בים המלח את חברת האשלג הארץ-ישראלית. החברה פעלה משנות השלושים ועד 1948 אז נהרס מפעל חייו במלחמה.

מרכז המבקרים הוקם לפני ארבעה חודשים במקום בו חיו הפועלים בשנות השלושים. ניכר שבמקום הושקע הרבה מאוד כסף והוא מספר את סיפורו של ים המלח ושל נובומייסקי בצורה מרתקת. במעבר בין הצריפים צפינו בסרטים קצרים מעולים עם שחקנים מוכרים שמוקרנים על מסכי ענק, ובמייצגים מהממים על היווצרות ים המלח. בעזרת משקפי מציאות מדומה "נכנסנו" לחיים של הפועלים בשנות השלושים. ראינו שחזור של המרחב, חיי היום יום וקיבלנו הסברים מאלפים על חשיבות המינרלים, הפקתם מים המלח והמיזם הציוני שהצליח נובומייסקי להקים כנגד כל הסיכויים.

עד כאן מעולה. אז מה הבעיה? בעיקר מי ששמו שם כסף והקדישו לעצמם את הסרט בצריף האחרון –כימיקלים לישראל (כיל). החברה שהקים נובומייסקי הולאמה ב 1952, הופרטה בשנות התשעים ונמצאת בשליטת כימיקלים לישראל.

כל הסרטים עד לצריף האחרון סיפרו את הסיפור של נובומייסקי וים המלח. הסרט בצריף האחרון הוא למעשה סרט פרסומת ארוך שמשבח ומהלל את איי.אס.אל כיום ואת פועלה ומתעלם מכל הבעייתיות והויכוחים שנקשרו בה בנוגע לזיהום הסביבה, התחמקות ממיסים ותשלום תמלוגים למדינה, וזכויות (חוסר זכויות) של עובדים.

כאשר צופים בסרט מקבלים את ההרגשה שזו למעשה חברה אורגנית-סולארית שכל מטרתה להיטיב עם הסביבה ועם המדינה. זה בעייתי. זה מרגיז, זה מגמתי מאוד אבל אני לא חושבת שזה מאפיל על כל הביקור. הסיפור שלו ושל האזור הוא סיפור חשוב ומרתק והמקום הזה מחייה אותו ונותן לנו הצצה אל התקופה בה הרעיון שיהיו חיים ויישובים ליד ים המלח היה נראה מופרך.

חשוב:

אפשר לטייל במקום רק בסיור עם מדריך.ה הסיורים יוצאים כל שעה ובחול המועד פסח כל חצי שעה

הכניסה בתשלום. במסגרת שבת ישראלית יש כמה קבוצות בבוקר של שישי ושבת שהן בחינם. תבדקו באתר של שבת ישראלית.

לטיולים ואתרים נוספים באזור ים המלח, לחצו כאן.