פטרה - "הו, הסלע האדום"

היום האחרון בסיור שלנו בירדן הוקדש לפטרה – אחד האתרים המפורסמים במדינה, ואולי הסמל הכי מזוהה איתה. כרטיס הכניסה למקום יקר.

פטרה היא עיר נבטית עתיקה שנוסדה במאה הרביעית לפני הספירה. הנבטים – עם נוודים שמוצאם מערב חצי האי ערב – הפכו אותה למרכז מסחר אזורי בזכות המיקום האסטרטגי של. במשך מאות שנים פטרה שגשגה, עד שנעזבה, נבלעה באבק המדבר, ונשכחה כמעט לגמרי. רק במאה ה-19 חוקר שווייצרי בשם יוהאן לודוויג בורקהרדט הצליח לחשוף אותה מחדש לעולם המערבי. מאז היא הפכה לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ולמוקד תיירות בינלאומי.

הכניסה לאתר מובילה למסלול הליכה בתוך קניון צר ועמוק, עם סלעים בגווני ורוד-אדום שמתנשאים לגובה רב. המסלול מוצל ברובו. לאורך הדרך יש מקדשים, מערות, חריטות, קברים ומבנים חצובים ישירות באבן.

אחרי הליכה של כ-20 דקות מגיעים למה שנחשב לגולת הכותרת – ה־Treasury (אל־חזנה). זו חזית מרשימה מאוד, מגולפת באבן, ונחשבת לתמונה המזוהה ביותר עם פטרה.

החלטנו לעלות לנקודת תצפית עילית שממנה רואים את המבנה מלמעלה. לשם כך שכרנו את שירותיהם של כמה צעירים בדואים שלקחו אותנו בטיפוס לא קצר. יש שלטים שמבקשים לא לשלם – בפועל, זו הדרך היחידה כמעט להגיע לנקודה הזו.

המשך המסלול פתוח יותר לשמש, וכולל אתרים נוספים – קברים, מקדשים, מדרגות, תצפיות. הדרך חזרה לכניסה אורכת בערך שעה, ברגל. לאורך הדרך יש עשרות תחנות מכירה – שתייה, מזכרות, קפה. המחירים מופרזים, והאיכות משתנה – אבל אין באמת אופציות אחרות, כך שפשוט כדאי לדעת מראש ולבוא מצויידים במזומן.

לקראת הסיום ביקרנו גם במוזיאון החדש של פטרה. הוא קטן יחסית, אבל מסודר היטב ונותן הקשר היסטורי טוב למה שרואים בשטח: מי היו הנבטים, איך נבנתה העיר, מה קרה לה, ואיך היא התגלתה מחדש.

משם – חזרה באוטובוס לנסיעה של כשעתיים לעבר הגבול עם ישראל.